כשכאב הנפש מדובר באמצעות הגוף. כך אני מתייחסת למה שנקרא “פסיכוסומטי”. מיחושים גופניים, ללא הסבר רפואי, שמומלץ לטפל בהם באמצעות עבודה על המצוקה הרגשית שקשורה אליהם. כל אחד מאיתנו יכול להיזכר במצבים מוכרים בהם הגוף מדבר את מצוקת הנפש: כאבי בטן של התרגשות לפני אירוע חשוב או מבחן, חוסר תיאבון ואפילו ירידה במשקל בשעת צער ואבל, מחלה שמפריעה ללכת לעבודה שלא אוהבים, או ילדים שמתלוננים על חום\כאב בטן\כאב ראש כדי לא ללכת לבית הספר.
מניסיוני, פנייה למקורות הנפשיים של הקושי, יכולים לתת מענה למצוקות הללו. כלומר יש מה לעשות עם מה שהוא פסיכוסומטי.
לצד זאת כמובן שתמיד כדאי לשלול ולבדוק את הסיבות הרפואיות לכאבים.
ג’ויס מקדוגל, פסיכואנליטיקאית בעלת שם עולמי שאני לומדת ממנה בעבודתי, כתבה כך על הנושא “כולנו משתמשים בפעולה כתחליף למחשבה בכל פעם שההגנות הרגילות שלנו נגד מצוקה נפשית מתמוטטות. במקום להכיר בכך שאנו חשים אשמה, חרדה או כעס, אנו נוטים לאכול יותר מדי, לשתות לשוכרה… לריב … לחלות”.
כולנו נוכל להתחבר לאמירה כזו, נכון?
תהליך עבודה פסיכולוגי, כזה שמכבד את הגוף ואת הנפש, תהליך נעים, רגיש ואמפתי הוא מניסיוני המקום להקל על הכאב הפיזי והנפשי, כאבים שלעיתים קרובות מאד, לא לחינם שלובים יחד.