חלק גדול מאד מעבודתי הקלינית טמון בעיסוק בקשר שבין ילדים להוריהם, ובמחשבה עליו. זו עבודה משמעותית כשאני מטפלת בילדים ונוער, ונפגשת עם הוריהם. אך הקשר הזה משמעותי לא פחות כאשר אני עובדת עם מבוגרים, ששנות ילדותם עיצבו את מי שהם, לטוב ולרע, גם כאשר הוריהם מעורבים בחייהם פחות, או יותר. ברור לכולנו, ובוודאי לכל מי שמעמיק בעבודה נפשית, שהקשר הזה, בין הורה לילדו, הוא קשר שיש לו נתיבים רבים, דרכי השפעה רבות ושונות, ומעצבות חיים גם שנים רבות-רבות קדימה, הרבה מעבר לשנות הילדות.
אני רואה לעצמי מטרה לעסוק גם בחיבור שבין העולם הנפשי, שאנו מעמיקים לתוכו בשיחות, בפסיכותרפיה ובאנליזה לבין העולם המדעי, שדורש הרבה פעמים הוכחות במספרים או במה שנראה תחת המיקרוסקופ. לכן התרגשתי ושמחתי לקרוא את המאמר הבא (Jašarević et al., 2018):
במאמר שהתפרסם אתמול במגזין המדעי הנחשב “nature neuroscience” מדווח כי לחץ נפשי בקרב אמא – עכברה, כשהיא בהריון, משבש את מצב המקרוביום הוגינלי, כלומר את אוכלוסיית החיידקים ה”טובים” (החיידקים שחיים באופן קבוע אצל כולנו) בנרתיק האם. זו אוכלוסיית חיידקים חשובה, אליה נחשפים הגורים שנולדים בלידה טבעית. מצב זה, של שיבוש באוכלוסיית החיידקים, עשוי להביא להשפעות מתמשכות על חילוף החומרים, הפיזיולוגיה, הקוגניציה וההתנהגות של גורי העכברים, כפי שמדדו החוקרים. החוקרים עוד מראים, שכאשר העבירו או החליפו בין אוכלוסיות חיידקים בקרב גורים אחרים, חלק מהגורים הזכרים, אפילו אלו שנולדו בניתוח קיסרי, אם הם “קיבלו” חיידקים מאמא לחוצה הציגו את אותם שינויים שנצפו בגורים שנולדו באופן טבעי לאם לחוצה. החוקרים מראים במאמר כי הלחץ הנפשי שנגרם לאם, השפיע על שורת מדדים “מדעיים”. אלו למשל היו אוכלוסיית החיידקים במעי הצאצאים, העלייה במשקל של העכברים (עכברים שנחשפו ללחץ עלו פחות במשקל, לאורך ההתפתחות שלהם) והחוקרים אף מצאו כי הלחץ במהלך ההריון השפיע על רקמות מוחיות, באיבר מוחי קטן וחשוב בשם ההיפותלמוס, אצל הצאצאים.
כמובן שישנה ההסתייגות כי המחקר כולו המחקר נערך בעכברים ולא בקרב בני אדם. עם זאת, עולים מהמחקר היבטים רבים מאד על הדרך בה נחשפים עוברים ותינוקות ממשפחת היונקים, ובהם כמובן תינוקות אנושיים, לחוויות הרגשיות אצל האם. חוויות המשפיעות על חייהם לאורך שנים, דרך מנגנונים פיזיולוגיים מפותלים, שכעת מתחילים להתגלות.
בעיניי, זהו צעד משמעותי נוסף המקשר בין המצב הנפשי וכמות הסטרס שעוברת האם ההרה והיולדת, להשפעה על ילדיה. כעת יש עוד דרך להדגיש, את חשיבות איכות החיים הרגשיים והנפשיים של האם, המיתרגמת לאוכלוסיית החיידקים על גופה, שבהמשך שולחת מסרים דרך תפקודים של מערכות מעיים ומערכות מוחיות. ובשבילי, כפסיכולוגית מטפלת וכחוקרת, זה שולח איתות נוסף. איתות בדרך שבה כדאי לנו לצעוד – לחזק רווחה נפשית, להתמודד עם מצוקות ומצבי לחץ, כדי לחזק גם בריאות פיזית שלנו ושל ילדינו.
המאמר: