מטרת הפוסט הזה הוא לתת מידע על מעבר (לאנגליה, בריטניה, הממלכה המאוחדת) להורים שהתברכו בילדים עם צרכים מיוחדים. זה גם מידע רלוונטי לישראלים שכבר מתגוררים באנגליה שמגלים לאורך החיים שיש לילד\ה קושי. לפעמים אלו ילדים שהדרך שלהם בחיים מורכבת יותר, וגם להורים שלהם, ואם אני עוזרת פה למשפחה אחת כבר הרווחתי.
קודם כל ממש חשוב לי לציין, ש”צרכים מיוחדים” הם מגוונים מאד, ויכולים לנוע בין ילדים וילדות עם אוטיזם, עם קשיי שמיעה, לקות ראייה, לקות למידה כגון דיסגרפיה או דיסלקציה, מחלה פיזית שניכרת לעין – שיתוק מוחין, קושי פיזי או משהו שנשמע “קטן ושקוף” כמו רגישות חושית או חרדה (ואני רוצה להדגיש שגם ילדים מחוננים הם בתוך קטגוריית החינוך המיוחד).
כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, בדיוק כמו הילדים שלא זכו להיות מאובחנים עם צרכים מיוחדים. אבל במקרה של ילדים עם צרכים מיוחדים, מתווספים עוד הרבה, הרבה היבטים שדורשים התאמה וצריך לחשוב אותם ולטפל בהם בתוך הרילוקיישן.
היום אני כותבת על היבט אחד חשוב והוא – הפנמה שמערכות שונות מגיבות אחרת במקומות שונים ושצריך לברר לעומק לפני המעבר (או עם קבלת האבחנה) כדי למצוא את המערכת והתהליך הנכון. צריך למצוא גם את אנשי המקצוע הנכונים ולא לוותר.
בגדול, משפחות ישראליות רגילות להתמודדות בארץ.
בישראל למשל, (למיטב ידיעתי וניסיוני המקצועי) סל השירותים והזכויות הכלכליות לילדים על הספקטרום גדול במיוחד, לעיתים יותר מלילדים עם צרכים מסוג אחר. מצד שני, כבר שנים שמערכת החינוך בישראל בקריסה ואין אנשי צוות לאייש תקנים. מצד שלישי, לצרכים מיוחדים “אחרים” כמו “סתם” קשיי קשב וריכוז או חרדה חברתית אין מענה מסודר בתוך בית ספר רגיל.
למה סיפרתי את כל זה? כדי להגיד שכמו שבארץ יש שוני במענה ללקויות שונות, והורים לומדים לומדים להכיר את זה, כך גם באנגליה, מערכות שונות מגיבות אחרת לאבחנות שונות. יכול להיות שבעיר אחת או באיזור מסויים תמצאו בית ספר מדהים ומיוחד ללקויי שמיעה אבל אין מענה מספק לילדים עם קושי קוגניטיבי. תמצאו שקיים מענה לילדים עם שיתוק מוחין אבל לא ללקויי שמיעה. ועוד.
חלק משמעותי מהמחקר שצריך לערוך לקראת המעבר עם ילדים עם צרכים מיוחדים צריכה להיות ההבנה של עם מה אנחנו כמשפחה מתמודדים ואיך המקום שאנחנו נוסעים אליו יודע להתמודד עם הצורך הספציפי הזה.
זה דורש תחקיר שלא מבייש מחקר אקדמי. בחירה נכונה בעיר או במחוז הנכון, יכולה להשפיע על ההתמודדות ואיכות החיים של הילדים בשנים שיבואו.
מה שמאתגר במיוחד הוא שלעיתים אנחנו מנסים לחפש מידע על לונדון אבל לונדון היא ע-נ-קית. בלונדון 1,572 קמ”ר (גוש דן לשם השוואה היא 1,516 קמ”ר). אז כמו שבישראל בדרך כלל מבררים על השירות בעיר מסויימת, או על מה קיים בישראל כולה ולפי זה מחליטים לאן לעבור (למשל, אני מכירה משפחות שעברו בארץ לערים בהן קיימות מסגרות למחוננים, או לאיזורים בהן יש מסגרות חינוך אלטרנטיביות) צריך להחליט מה מחפשים ואיפה (ולפעמים – על מה תהיו מוכנים לוותר בשביל זה – חינוך יהודי, מגורים קרוב לעיר או תשלום לחינוך פרטי).
עוד יותר מאתגר, שהמידע הזה הוא “מחט בערימת שחת” וצריך להכיר בכך שהוא כזה.
אין מה לצפות ממתווך שמשווק בתים שיידע מידע נקודתי על איכות החינוך ללקויות למידה בשכונות שאתם מחפשים לגור בהן, או ממכרה שלכם מהצבא שגרה בלונדון ומספרת על החוויה שלה ונותנת טיפים שתדע משהו על התמודדות עם שיתוק מוחין או דיסלקציה או דיספרקסיה (וגם אם כן, היא אולי רק תכיר את זה בבית הספר השכונתי שלה).
אז העצה שלי בהקשר הזה היא להבין שצריך להקצות לתחום הזה של צרכים מיוחד משאבים בנפרד, לצד התחומים האחרים של ההיערכות לרילוקיישן (תחומים שיש להם מומחים כמו דיור, כספים, הוצאת ויזה וכו’).
וגם להבין שזה עוד תחום של התמודדות יחד עם המעבר.
וכן, זה אומר שיש צורך לחפש מומחית ספציפית לתחום.
לפעמים יש ציפייה שיועצים יידעו הרבה על התחום שמעניין אתכם, אבל, מניסיון, גם חברות ייעוץ הרילוקיישן הכי גדולות בעולם, שמעבירות בכירים, לא תמיד יודעות ליצור את הקשר האישי עם ה-מומחית לתחום הספציפי שנמצאת באיזור שאתם אולי מתכננים לעבור אליו.
יכולה להעיד שלפני המעבר שלי ללונדון עבדתי בראשון לציון כפסיכולוגית למעלה מעשר שנים ואז הרגשתי שהכרתי יחסית טוב מסגרות באיזור, ועדיין לא הכרתי את כולן. וכיום כשאני עובדת בלונדון, עדיין לא כל תחום ספציפי מוכר לי כפסיכולוגית, כי זה באמת לפעמים למצוא את המומחית בקצה התחום או שעובדת בתוך המערכת.
אז כדאי להכיר בזה, שכמו במקרים אחרים, מעבר עם ילד\ה עם צרכים מיוחדים ידרוש להגיע בכוחות עצמכם לתחום חדש וללמוד אותו או לזהות את המומחיות בתחום בעצמכם.
אשת מקצוע טובה שמתנהלת באופן אתי תדע גם להגיד על מה היא לא יודעת לייעץ או מה לא התחום שלה. תשאלו מראש ותבררו גם על התחום הזה.
בתמונה יום חורף סגרירי בעיירה סט אלבנס, צולם בידי שני וידרגורן, ינואר 2025