שיבוש שיגרת החיים בצל הקורונה יוצר מגפת תחלואה נפשית. הסגר והבידודים, תנאי אי הוודאות והעדר הבחירה, יוצרים תנאים למתקפה על הנפש, גם בקרב אנשים שלא התנסו בעבר ברמות כאלה של מצוקה נפשית. כדאי להכיר את המצב הזה והגורמים לו, ולדעת כיצד להתגונן.
מה קורה לזהות שלנו בתקופה הזו?
הזהות הנפשית שלנו מתעצבת פעמים רבות אל מול אנשים אחרים. לכל אחד מאיתנו יש “צדדים” שונים של הזהות שמופגנים במקומות שונים. השוני הזה מאפשר התמודדות עם תסכול וקשיים הנצברים בסיטואציות שונות. בשיגרה, יש מי שיתגאה בהיותו עובד המצטיין, גם אם כרגע הוא במשבר זוגי. אחר יבחר בעשייה מקצועית דלה, אך יתגאה בהורות המסורה שלו. בכיתה – ילדה אחת תפיק הנאה מהלמידה, ואחרת, שאולי מתקשה לימודית, תזרח ככוכבת חברתית. סיפוק והנאה נוצרים מהגשמה של יכולות שונות, ובכך גם מאזנים ומאווררים עומס, תיסכולים וקשיים.
במהלך ההתפתחות שלנו, התשובה לשאלה “מי אנחנו”, נענית באמצעות פידבק מהסובבים אותנו. כאשר אנחנו מפגינים את יכולותינו הייחודיות, הסביבה מגיבה לכך בדרכים מגוונות שנרשמות בנפשנו (למשל – התפעלות, נזיפה, תעודת הצטיינות, קידום בדרגה). הפידבק החברתי הזה מחזק את תחושת ה”עצמי” שלנו, ומורגש בתוכנו. זהו גם חיזוק פנימי ונפשי, שנוצר בתהליכים מוחיים (למשל, שטף של המוליך העצבי דופמין, המקושר להנאה, לאחר תגובה מִתְפָּעֶלֶת ומחזקת).
בני האדם זקוקים לעולם החברתי לתחזק בו את זהותם. הסגר והבידודים משנים זאת. ההכרח להתכנס למרחב הביתי גורם לכך שהקיום מתכווץ לביטוי חלקים בודדים של ה”עצמי”. רק אותם חלקים מאיתנו שהוגדרו כחיוניים. גרוע מכך – חופש הבחירה בחיינו אבד. רבים מאיתנו נדרשים כעת לתפקד בתפקיד שלא בחרנו בו. לדוגמא, אם קרייריסטית, מגלה שכעת אם תרצה או לאו היא אחראית באופן מוחלט לילדיה, בהעדר מסגרות. מי שזקוקה לאירועי ספורט או תרבות לשחרור אנרגיות, ולביטוי יצירתיות – מגלה שאלו נסגרו. כל אלו יוצרים תיסכול בתוך הנפש. עבור הילדים – בלמידה מרחוק חסרה לכל ילד, קבוצה חברתית למשחק וביטוי שובבות ילדית, שלא קל לבטא בתוך הבית. חסרים לילדים גם המבט הישיר, התומך והמתפעל בעיניהם של מבוגרים שאינם הוריהם. מבט זה הוא היבט חשוב של חינוך ויצירת זהות. במבט כזה, עבור ילדים, משתקפת נפשם.
למה זה כל כך קשה?
אנחנו לא זקוקים למקומות העבודה, לחוגים ובתי הספר רק לפרנסה או לימוד. למקומות אלו יוצאים גם כדי לפגוש מי שמביט בנו באופן אחר. יוצאים מהבית אל מקומות שטוענים ופורקים בתוכנו אנרגיה נפשית, ומגדירים ויוצרים את מי שאנחנו. זהו הצורך הנפשי בעבודה, לימודים, ופעילויות תרבות, ספורט, ופנאי מחוץ למשפחה הגרעינית. הסגר והשיבוש של השיגרה יוצר חסך בתהליך הזה.
דבר זה נכון שבעתיים עבור מי שאיתרע מזלו ובביתו ובקרב משפחתו הוא חש קושי או אתגר, מסיבות שונות. אחד מיתרונות העולם המודרני היא היכולת “ליצור” או לבנות את חיינו כרצוננו, עם חופש רב בבחירה של מסגרות (חברתיות, תעסוקתיות, התנדבותיות) לפעול ולשהות בהן. הסגר והבידודים מביאים לצמצום קיצוני של החופש לבחור היכן
ואיפה להתבטא, ולכן מביאים לתחושה של “כלא” ולמצוקה נפשית ממשית.
כרגע בקרב נפשות רבות בישראל, חלקי זהות שונים מרגישים “מאויימים” או “לכודים”. תחושות אלו יתבטאו בדרך שונה עבור כל נפש. יש שיגיעו לעוצמות זעם עד כדי צרחות, יש מי שיקרוס ויש מי שהעדר יכולת להתבטא, תכרסם חלקים בנשמתו, ותביא לעצב עד כדי דיכאון. בכל מקרה יותר ויותר אנשים, בתוכם פנימה, חשים מצוקה נפשית. העדר השיח הפסיכולוגי במערך ההסברה המתייחס רק לנגיף, מחריף את המצב.
מה אפשר לעשות?
במישור הציבורי, נדרשת התייחסות משמעותית למצב הנפשי של הציבור. התייחסות זו צריכה להתבטא סביב שולחן קבלת ההחלטות, ובתקצוב הולם. יש לתחזק את מערך בריאות הנפש למערך תקין ומתפקד. בנוסף יש לפעול בתוך הקהילה, כדי ליצור אפשרויות סבירות למפגשים חברתיים מגוונים, בכל הגילאים, תוך שמירה על מרחק והקטנת סיכוני הדבקה, מתוך הכרה בחשיבותם לבריאות הנפשית.
במישור האישי, עלינו לדאוג לתחזוקה נפשית לעצמנו וליקרים לנו. להבין כי רמת הסיכון הנפשי עולה ולטפל בכך באופן אקטיבי, כמו שהתרגלנו לעטות מסיכה:
1. התקופה הנוכחית דורשת התאמה מחדש של ציפיות ושאיפות שנבנו בתוכנו במשך שנים. כדאי להכיר בכאב ובתיסכול שנוצרים מעצם תהליך השינוי של התוכניות האישיות. טבעי שיתעורר כאב נפשי בהעדר אפשרויות בחירה, ובתנאי חוסר וודאות.
2. התבוננות פנימית תאפשר זיהוי של המצבים בהם חלקים מתוך עצמנו לא מוצאים ביטוי, ומגיבים במצוקה. אחרי ההכרה, נסו לתת מקום פנימי וביטוי חיצוני לכאב הזה, לבד ועם אחרים, כולל פנייה לאנשי מקצוע לפי הצורך. עצם הזיהוי של מקור הכאב, ומתן מקום לקבלה שלו, משמעותית.
3. מצאו דרכים יצירתיות לבטא ולשמר בכל זאת חלקים החשובים לכם בזהותכם הנפשית.
4. מציאת משמעות היא דרך מצויינת לחיזוק תחושת היכולת, כפי שהוכיחו מחקרים רבים. לכן הגדרות מטרות המשמעותיות לנו בתקופה זו, לפי היכולות והתכונות שלנו, יכולה לעזור. אני מציעה כי בראש המטרות בתקופת הקורונה, לצד הדאגה לבריאות הפיזית, נציב את טיפוח הבריאות הנפשית.